המיכרה 
מנחם גולדנברג

העידן האסתטי

 

׳העידן האסתטי׳ הוא נסיון לתחום ולחשוב תקופה היסטורית - שראשיתה במאה ה-18 - באמצעות מושג: אסתטיקה. המילה אסתטיקה שמקורה במילה היוונית אסתזיס (חושיות) מופיעה לראשונה בראשית המאה ה-18 כנסיון לכונן ׳מדע של התפיסה׳. היא מגשימה את המשימה בשלהי המאה ה-19 כשיטת חקירה פילוסופית בשם ״פנומנולוגיה״. באותם ימים קובע גם ניטשה שהוא ״רואה באמנות את משימתם העליונה ופעילותם המטאפיזית האמיתית של החיים."

ואכן, בתחילת המאה ה-20 מקדמות את פנינו שתי הכרזות ניצחון: ״כל דבר יכול להיות אמנות״ של מרסל דושאן, ו-״כל אחד הוא אמן״ של יוזף בויס. במהלך המאה הופכת המחשבה האסתטית דומיננטית בשלל צורות ומופעים, ולמעשה שולטת ומעצבת את מציאות חיינו. 

 

אפשר לזהות ארבע תקופות במהלך העידן האסתטי (אפשר לשייך אותם באופן סכמטי למאות) :

1) המאה ה-18 שבה מופיעה האסתטיקה כמרחב של מחשבה וחזרתו של כח הדמיון (משנות גלות תחת שלטון המחשבה הראציונלית). זוהי תקופה של מהפיכות ששינו ללא הכר הן את התנאים המטריאלים והן את התנאים המחשבתיים/רוחניים של המציאות. ונוכל בהקשר זה להזכיר שלוש מהפיכות מכריעות: המהפיכה התעשייתית, המהפיכה הצרפתית, והופעת הצילום (שאינו אלא ׳המהפיכה התעשייתית של המחשבה׳). זוהי המאה שבה נוצקים רבים מהמושגים והערכים שבהם תעשה שימוש המחשבה האסתטית.

2) המאה ה-19 שבה הופכת האסתטיקה ל-׳ענף מטאפיזי׳ חדש. (מאז אריסטו נהוג להבחין במטאפיזיקה בין ארבע תחומי חקירה: אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה, מוסר, וחקירת היש המושלם -תיאולוגיה). הפיכת האסתטיקה לבעלת תוקף מטאפיזי - כלומר למה שיכול לדרוש באבסולוטי ובאובייקטיבי ולקבוע דברים - היא מה שתאפשר למחשבה האסתטית בסופו של יום להשיג שליטה במחשבה.  

3) המאה ה-20 שהיא תקופת שלטון האסתטיקה: שלטונו של הדמיוני-הממשי, שלטונם של בני-האדם; מההבטחה והשיחרור של האמנות ועד לניוון של השיפוט והניתוח.

4) לבסוף, המאה ה-21, התקופה שבה אנו חיים, מפוכחים במקצת, שבויים במקצת, אל מול תהייה וצורך שהולך וגובר, בפתחו של מה שעתיד לבוא. מנסים לכונן ולנסח ׳מדע של הבדיוני׳.

 

בתוך המרחב הזה אני ממקם את המחשבה שלי על האדם, הדברים, והמחשבה.