הבריאות הגדולה: מילון מונחים

 

במכוני הכושר והעיסוי, בקפיטריות, בגלריות, בחדרי החקירות ובחדרי ההרצאות, ברחוב ובטלויזיה ניכרים אותותיה של תרבות ללא תרבות, שעתה של "הבריאות הגדולה". בכל מקום, עבור כל סבל ועוולה, עולה מלפנינו יומיום מקושט ואדם מעוצב.

 

'הבריאות הגדולה' הוא מונח שהעלה ניטשה לפני למעלה ממאה שנים כנגד הניוון התרבותי האקדמי של האדם האירופאי, כנגד הדקדנס אליו מוביל השיפוט. 'הבריאות הגדולה' ביקשה לעורר את האינסטינקט המחשבתי, את כח היצירה המחשבתי, בכדי להיענות לחיים עצמם. לא אמנות לשעת מחלה, ביקש ניטשה אז, כי אם אמנות לשעת השפע, לחיים של אמירת-הן, לרגישות עמוקה – בעבור האדם החדש. לא פעם טען ניטשה כי הוא כותב עבור העתיד, אלינו. אנחנו, בני-זמננו, שחיים בעידן של תרבות-חדורת-תרבות, תרבות רוויית נחת. 

 

אולם, בהבדל ממה שניטשה העז או יכל לדמיין, שעתה של הבריאות הגדולה אינה מחסלת את השיפוט אלא רק מנוונת אותו. כח הדמיון חסר כל גבול (כלומר, מממש את עצמו – הדמיוני הוא הממשי) ואיתו הולך ומתפשט כח השיפוט. 'כל אחד הוא אמן' הפך בחלוף המאה ל-'כל אחד הוא שופט'.

 

בפעולת השיפוט הדמיון אינו אדון כי אם דווקא משרת. זאת ועוד, כח הדמיון הוא משרתם של שני אדונים: של מושגים בשיפוטי הכרה ושל האידאות של התבונה בשיפוט מוסרי. מה שהופך אותו בראש ובראשונה לכח בוגדני: לייצרן של "אשליות הכרחיות" כפי שקורא להן קאנט, של מופרכות בלתי-נמנעת. 

 

הפעולה עתה צריכה להיות מופנית, באופן כללי, להפעלתו של העיקרון העקרוני של עידן 'הבריאות הגדולה': משיכתו של הדומה אל הדומה. ללא שלילה, ללא התנגדות, ללא אחרות. הבריאות הגדולה הולכת ומתעצמת, ממלאת עצמה בדומה לה. כמו הרגש, האינסטינקט, האינטואיציה, החוש. זוהי הדרך היחידה להשגת וודאות עבור מי שיוצר – להטיל את החץ ולסמן את המטרה סביב מקום פגיעתו. זוהי הדרך לייצר הבדל ולא רק הבחנות, פולמוס ודיאלקטיקה. 

 

 

הקדמה

 

"תרבות היא, למעשה, הכללתו הדתית ומכוננת-הסדר, הייתי אומר: המפייסת, של הלילי-המפלצתי בפולחן האלים." (תמאס מאן, דוקטור פאוסטוס, 15)

 

מבוא

 

המושגים "אמת" ו"לא אמת", דומני שחסרי שחר הם בתחום האופטיקה. (ניטשה, פרשת ואגנר, 45) 

 

א.

אפקט - כאשר אנו מונהגים על ידי האפקט אנו מציבים את הפאסיביות בבסיסה של האקטיביות. מציבים את ההתענגות בבסיס הרצון ובכך קובעים את האדם כמי שמתענג על הרצון, על היותו בעל נפש. (ובהקשר זה אין תמה על התפתתחותן במקביל של מדעי הנפש, ובראשן הפסיכו-אנליזה, והתפתחותו של האדם העכשווי: הדורש, השופט, הרגיש). 

 

אפשרות - אפשרות נבדלת מן החירות מאחר והיא היפותטית בעוד שחירות היא לעולם פרקטית. כאשר האפשרות פועלת בשירות הפרקטיקה, אפשר שנקבל תנאי-אפשרות.   

 

אידיאל - רעיון תבוני המבטא שלמות וכוּליוּת. לרוב קובע את החירות ומהווה בסיס לפעולה בעולם. (ראו גם - אידיאלים של כח הדמיון)

 

ב. 

בני-זמננו - דיוניסוס הלא הוא גרמני זה מכבר, אירופאי; דיוניסוס רוכב על אופני טיטניום בהרים (הוא אחד עם הטבע); אפולו, אל ההכרה והתדמית, עבר אל המזרח; אפולו עושה קולנוע מולקולרי. 

 

ביקורת - ביקורת דורשת אנשים אתים, יוצרים שיכולים להתחייב למימוש הרצון; ביקורת אמנות דורשת כאלו שיכולים לתפעל את הרצון באופן אינטואיטיבי, שיכולים לייצר מופרכות בלתי-נמנעת. 

 

ג.  

גאומטריה 

 

ד. 

דיאלקטיקה - אמנות הויכוח, העלת טענות וטענות נגדיות; ייצור של הבחנות מבלי לייצר כל הבדל. מחשבה המונית. דיאלקטיקה היא "תורת ההגיון של האשליה", כפי שכינה אותה קאנט; והיא פושה בכל. (ראו גם: דבר, דרך, דראמה, דיוניסוס)

 

ה. 

היום, כשהאדם מבקש להיות בן-זמנו (עכשווי, מוכן ומעודכן), כיצד נגיד: יופי, רצון, תשוקה?

 

ההוא - כל מי שאינו אני ואינו שייך ללהקה שלי. במאה ה-20 נקרא גם האחר. 

 

ו.

וודאות - מה שנדרש כדי להציע מצע. מה שנמצא מעבר לכל ספק; לזרוק חץ ולסמן סביב מקום פגיעתו את המטרה. 

 

ז.

 

 

ח.

חֲפִיץ (גאדג'ט) - מחווה לגבר הרגיש (ראה גם: זרמים במאה ה-21: ארס-נובו). ה-חֲפִיץ  הוא תוצר התרבות המובהק שהמאה ה- 21 משמרת מהמאה הקודמת כסמן של התפתחות וקידמה פורצת דרך. 

מעמדו האונטולוגי של החֲפִיץ הוא הדמיוני-הממשי; העיקרון האפיסטמולוגי שלו הוא היותו מופרך ויחד עם זאת בלתי-נמנע; אמת המידה המוסרית שלו היא "תפעול אינטואיטיבי". 

 

ט.

טלויזיה - מכשיר להפיכת האפקטיביות הרגילה לאפשרות. 

 

י.

יומיום - הפיכת הרגיל האפקטיבי לאפשרות. 

 

כ.

כשכח-הדמיון היה משרתם של שני אדונים – שיפוטי הכרה ומוסר – היתה לו אפשרות ממשית לבגוד; חייב היה לבגוד, חייב היה להיות מופרך ויחד עם זאת בלתי-נמנע. בלעדי זה אי אפשר לעשות מטאפיזיקה שימושית. בשעה זו, כשכח-הדמיון הוא האדון, כשהאפשרות היא מידת הפעולה ואין כל חירות, פילוסופיה היא חובה. 

 - האידיאלים של כח-הדמיון הם תנאי-אפשרות של אפקטיביות. כתנאי-אפשרות לאפקטיביות האידיאלים של כח-הדמיון הם מושגים אנליטים-אפטוסטריורים. מאחר ולכח-הדמיון אין תחום חלות, מאחר והוא משוחרר מכבלים לוגים או נסיוניים, אידאה של כח הדמיון אינה מתייחסת לדבר או לתכונה של דבר, אלא רק לעצמה. למרות זאת, כח הדמיון אינו קודם לנסיון אלא תמיד מאוחר לו (אנו לא יכולים לדמיין מעבר ליסודות אותן הניח הנסיון או באופן שאינו מקיים זיקה ליסודות אלו). במובנו הצורני מציג האידיאל של הכח המדמה חיקוי של סכמה – אילוסטרציה.  

 

כלל: הפוך את הבושה מניע למעשיך. 

 

ל.

לוסיפר: "נושא-האור".

 

להקה (או, אקדמיזם) – תופעה חברתית בזמנים של דקדנס. זו תקופה של אי-וודאות. המוות כבר קרה, ועכשיו צריך להתחיל מחדש. התחומים קורסים, כאוס מוחלט ואיש לא מבין את האחר. את האחר החליף 'ההוא'. אלו שמבינים נמצאים בקבוצות, להקות. המגעים הססניים. החיוך שופע. זהו הזמן שבו הפוליטי ניצב מופקר לחסדי ההמון. הסופיזם פושה ברחובות העיר, האינטלקטואלים הפכו שכירי חרב.

 

מ.

מציאות: האופן שבו לועג היומיום לפילוסוף ולאמן.

 

מטאפורה: נביא עיוור (ראה גם: איך להיות לבן זמנך מבלי לסבול). 

 

נ.

ניואנס: פרנץ' 

 

ס.

 

ע.

 

פ.

פילוסופיה של המציאות - "אתם תגידו לי מה אתם רוצים ואני אחשוב על זה." (מתוך "לגיון הזרים: פילוסוף בשרות המציאות", עמ' 34)

 

פשטות היא תנאי-אפשרות להפיכתו של הרגיל לאפקטיבי (ראה: רפי לביא ?). פשטות היא אשליה הכרחית המעוגנת באינטרס. לכן יש להיזהר ביישום שלה. כאשר משמשת הפשטות כערך, עדות לתקופה שבה הרגיל הוא אפקטיבי זה מכבר, היא הופכת פשטנית; חסרה את חוסנה המופרך לעמוד במקומה.  

 

צ.

ציור = מטאפיזיקה.

 

צילום = המדיום של האמנות. 

 

ק.

קטגוריה - kategoria – טענה, אמירה, האשמה. 1. (פילוס.) מושג שכל טהור; 2. (פורנו.) ייצור הבחנות מבלי לייצר הבדל.  

 

ר.

אני תוהה האם זמן התגבשותה של כנופיית "הרועה הגרמני" חל בזמן נסיגת ונוס. מנסיגה לנסיגה היינו תחת חסותה של ונוס: שואלים על היפה, על המציאות , על הדמיון והקטגוריות שמכוננת עולם. ומקפידים בהופעה. 

"הם ביקשו להאיץ אל המציאות בכדי שיוכלו לאחר להגיע אל העולם שתמיד מקדים להיות." (מתוך ״כתבים פילוסופים״)

 

ש.

"שבתרבויות שוקעות, שבכל אתר בו ההכרעה היא בידי ההמונים, האמיתות נעשית מיותרת, מזיקה, מקפחת. השחקן בלבד עוד מעורר את ההתלהבות הרבה." (ניטשה, פרשת ואגנר, 37)

 

"בזאת אתה שחקן, בהיות לך תפיסה אחת יתר על פני שאר בני האדם: מה שנועד לעשות רושם של אמת אסור שיהא אמת." (ניטשה, פרשת ואגנר, 30)

 

שיפוטי מחשבה פועלים תחת שתי פנוקציות: הם ׳כאילו׳ מהדבר שהוא ׳בכל-זאת׳ ו-׳כל-כך׳ מהדבר. 

 

ת.

תן דמיון-מודרך קח דמיון-מופרך. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גיאורג גרוס, ״או עולם מטורף, חדר מראות-מעוותות מבורך״ (1916), מתוך הנה אדם.