תערוכות / אמנות
במהלך ההיסטוריה שלהן ידעו יחסי ההפילוסופיה והאמנות עליות ומורדות: מהתכחשות ועד קירבה אינטימית. אני נדרש ליחסים שביניהן מאחר והקשר בין הפילוסופיה ואמנות הוא אחד הקשרים המרכזיים והקריטיים בעיצוב המחשבה והמציאות ב׳עידן האסתטי׳.
הפילוסופיה והאמנות הם שתי פרקטיקות של מחשבה על המציאות. הן מהבחינה שכל דבר יכול לשמש ׳חומר עבודה׳ בעבורם, והן במובן ששתיהן עסוקות בניסוח והגשה של החיים; בהפיכת המסעיר להרגל. (לכן בשתיהן יש עדיפות וחשיבות למידה של נדיבות, ורצון טוב לשמח).
למרות המקור המשותף, שתי הפרקטיקות שונות, אפשר לומר הפוכות בכיווני הפעולה שלהן: בעוד שהפילוסופיה שעוסקת בייצור של מושגים כמו פונה פנימה, הרי שהאמנות מכוונת את פעולתה החוצה אל העולם.
אין מדובר במשיכה בין ניגודים, כי אם בשייכות לאותה משפחה - משפחת הפעולות שנושאות אחריות אישית מלאה; הן אינן יכולות להיות פעולות בערבון מוגבל (בע״מ) - לפיכך זהו קשר שיש להיזהר בו, בעיקר בבחינת העמדת צאצאים משותפים. (הזיקה בין הפילוסופיה והאמנות קיימת מראש והיא לא צריכה הוכחה, הנכחה, או עדות מצד תוצר משותף. זוהי שייכות שאינה נשענת על הזדהות ואהבה אלא על ערבות הדדית).
בכל התערוכות השתתפו אמנים ישראלים בלבד, ואני רואה בהם חלק מהעיסוק שלי בניסוח מחשבה ישראלית.
