Alex Katz, "The Red Band," 1975

שיחות פילוסופיות בשיטת ׳הדמיון המופרך׳

                                                                                                                              

שיטת ׳הדמיון-המופרך׳ היא הצעה לפילוסופיה אקטואלית עבור האדם העכשווי, הנדרש לַאֶתגר של קביעה מתוך רוחה של האפשרות.  

 

שתי הנחות יסוד עומדות בבסיס שיטת 'הדמיון המופרך':

ראשית, כח הדמיון הוא הכח הבולט ורב המשמעות בעיצובה של התקופה (׳העידן האסתטי׳) ושל האדם בן זמננו: היצירתי, הייחודי, האסתטי, המיני, הכלכלי, הפוליטי. כח הדמיון הוא זה שעומד בבסיס הפיכת הקיום לתרבותי, והפיכת התרבות לקיומית.

שנית, הדמיון הוא תכונה ייחודית לאדם. הדגש על פעולת הדמיון ממקם את המחשבה כמה ששייך לטבע האנושי. כלומר, כמה שרלוונטי לכל אחד באופן אישי.

 

הדמיון נשען על הנסיון. יחד עם זאת, מאחר והדמיון אינו כח קובע אלא כח של אפשרויות, הוא אינו יכול 'לייצר' נסיון עבור עצמו. לשם כך דורשת מחשבת ׳הדמיון המופרך׳ את השיחה ואת המשׂיח.

 

אל מול הפאסיביות החושית, שכופה הרגיל-המסעיר, מבקשת מחשבת ׳הדמיון-המופרך׳ לעורר שיפוטים; וביחס ל׳אקטיביזם המחשבתי׳, שכופה השיפוט הרגשי/האסתטי, מבקשת מחשבת ׳הדמיון-המופרך׳ לתמוך בפעולה, בייצור של ׳אפקטיביות רגילה׳. 

 

נוכל לומר, אם כך, שמחשבת ׳הדמיון-המופרך׳ מציבה את בן-האדם כתקוותה של המחשבה.

 

                                                                                                                               ״המחשבה לא מכירה באחר; היא זקוקה לחבר.״

                                                                                                                                                                     (לגיון הזרים: פילוסוף בשרות המציאות, עמ' 79)

 

----------

מטרת השיחות הפילוסופיות בשיטת ׳הדמיון-המופרך׳ כפולה:

מחד, השיחות מבקשות לשחרר את הדמיון מן החירות השלטונית, ולהחזיר אותו להיות חופשי - משרתם של כמה אדונים;

מאידך, השיחות שכך מחזירות את הדמיון לפעול בגבולות הנסיון, מאפשרות בוררות - חופשית, בלתי-תלויה, בוגדנית - של מצב העניינים.

 

השיחות הפילוסופיות בשיטת ׳הדמיון-המופרך׳ אינן דיאלוגיות. אפשר לומר שהשיחה מתקיימת כאנלוגיה בין שתי 'סדרות' הדיבור של המשוחחים (כמו קווים מקבילים). והגם שהן מתאימות - כמעט זהות - בכל זאת אין ביניהן נקודת מפגש. השיחה הפילוסופית אינה משקפת דברים או נשענת על הזדהות, תחת זאת היא מחברת דברים ומכפילה אותם. 

 

אלו שיחות שעניינם ׳אימון כוחות המחשבה בקרב מדומה׳. שכן שיטת ׳הדמיון-המופרך׳ מבקשת להניח למחשבה לפגוש את המציאות בעצמה.

 

----------

צור קשר                                                                         

 

ראו כתבה על השיחות הפילוסופיות.